LAYLY @ AXON :TO

MIYOKO @ NET. CRITIC. JAPAN :FROM

הזמנה - תמונות בתערוכה: Reply to :subject

ראשית עלי להציג את עצמי. הנני מבקרת אומנות ביפן, כותבת בירחון אומנותי. בני הלומד באוניברסיטה הפגה את תשומת ליבי לתערוכה שלך (אני מנחשת שאת אשה רק לפי הציורים, משום ששמך המערבי המופיע לעיל אינו אומר לי דבר), ועזר לי בהתחברות עם המחשב. אלמלא הוא לא הייתי מכירה את הטכניקה הזאת, כי למרות הדעה הרווחת עלינו היפנים, שבל חיינו ממוחשבים ואלקטרוניים, עדיין אנחנו, הדור הישן, רחוקים מזה מאוד. אני לפחות, בעבודתי בעיתון התקדמתי רק עד לעידן הפקס. על כך שאיחדת וחיברת וקירבת אם לבנה, ולו לשעות ספורות, אני משתחווה לך בתודות מקרב לב.

מעבר לעובדה שפשוט אהבתי את הציורים שלך אני חייבת לשתף אותך בהתלבטות שהעסיקה אותי בעת כתיבת הטור שלי לעיתון (מבטיחה לשלוח עותק מתורגם לכתובתך בדואר רגיל) לגבי עתידה של האומנות הקלאסית כשהיא עומדת סול בשורות מודרניות בטכנולוגיה. מה דעתך?

כמו כן, האם אינך מוטרדת מהעובדה שברגע ששידרת את התמונות שלך הן הפכו נחלת הכלל, וכל אחד יכול לשגות אותן כרצונו על המסך שלו (כך הסביר לי בני בכל אופן). שאלה זו מתקשרת לוויכוח ציבורי גדול המסעיר אותנו פה ביפן, ובעצם את כל העולם. הדיון עוסק בסיליונר, אספן אומנות, שקנה את תמונתו של ואן-גוך ב-57 מיליון דולר, וציווה לשרוף אותה יחד עם גופתו כשימות. יש הטוענים מחד שאת האידיאה של היצירה אי אפשר לשרוף, ומאידך יש מצדדים בשיטה הקפיטליסטית בה כל מוצר, ואפילו אומנות, שייך לבעליו שקנה אותו בכספו, תומכים בצו הצחאה uאינם גורסים שזוהי ברבריות. אלה בוודאי ישושו לגייס את הרעיונות שבתערוכה שלך לקשת הטיעונים שלהם.

אני מתארת לעצמי שאת מאוד עסוקה ומקווה שתתפני לענות לי, ובינתיים לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה בהמשך עבודתך,

ושוב תודה פרטית משלי.

Miyoko

End of Message

133