ממראהו. לא, אצלם זה עובד אחרת, תגיד לי רימון שאני נורמלי, ראה את חזיון הפלאים, לא היה כמוהו בין אצבעותי, תורן ודגל שלא הונף זה זמן רב, גם אני מתעלה מעל עצמי ומעל עצמותי הדואבות יומיום, לחוש בבשרי.

מה הוא כבר יכול לענות לאדונו? לא! אתה דווקא לא נראה מי-יודע-מה בסדר. מה כל כך נורמלי בלשחק באיבריך שהצנעת מכל באי ביתך ואפילו ממני במשך כל השנים, כשחק בחתלתול מחונחן ורך פרווה? ידיך ממשמשות וכולך אומר פוציגיו מוציניו אל החתלתול המציץ מתחתוניך ומרים את ראשו בתנועות התחנפות רכרוכיות. שלא תבין אותי לא נכון, אינני כפוי טובה ותמיד הודיתי לך בסתר ליבי שלא הבאת חתול אל הבית ואף לא נכנעת לשכנועי הילדים כשהגיעו ואחריהם נשרך גור עלוב צורה וחסר-בית. אני יודע שיש כלבים שנאלצים להשלים עם גחמות בעליהם ומסתדרים לא רע, ואתה הרי חסכת ממני את התענוג המפוקפק. אבל מה כל כך נורמלי במבטי הזימה שאתה שולח אל הקרם-שניט שתילדה הניחה על השולחן עוד בבוקר כאילו לא ראית עוגת קרם מימיך? לא אתפלא אם יסתבר שזאת JJ, שאתה ממלמל את שמה כמאנטרה בלילות ירח. ובשעה שהיא הולכת ומבריאה מכל תחלואיה אתה הולך ומידרדר, כן, אתה הדוקטור, המומחה לבלבול, הולך ומאבד את הצפון. תמיד שאלתי את עצמי האם תהיה עליבות כלשהי שתעז לתקוף אותך? האם יעזו הכישלון המבוכה והאכזבה למרר את ימי זיקנתך?

צודק דימון, לגבי הקרם-שניט. מעולם לא דמיינתי את הקרם הגחמני כחומר חושני כל כך, אווריריותו תתפוצץ בין אצבעותי כשאמרח אותו על בית-שחיה של JJ המתוח ברעדה ומתוק בלאו-הכי מתחת לחולצתה המשוסעת. פלצ׳קים של קצפת בתוך אצבעות, אאסוף אותה בין זרועות, לנחמה. הא, האמנתי שביום שבו תעז ותמחק את משחק הטטריס שלה מהדיסק, תתפרק גם היא לרסיסים, או אולי אני הוא שמתפרק?

מה קורה לי. זה פשוט נוזל. ככה בבת-אחת נשפך לו בלא התרעה מוקדמת כל זרעי העקר מזה כבר, כמו הקרם הצהבהב הנמס בקצה העוגה מרוב להט אוויר החדר. עדות לאונים וטומים, לעינויים של האינ-אונים. פשוט נוזל, ודומה שאיזו נביעה קטנה מטפטפת מכל חורי, קילוח עדין מתחבר מאחורי אל בין כובד הטסטיקאלים הממלאים את תחתוני הכותנה הלבנים שנתרפטו והתרחבו במשך השנים כדי להכילם. ודימון מתפלא, נכון שריכרד הנכד הקטן של קרנל אוהב לדבר איתו בחופשיות על ״פלוצים״, אבל כשהדוקטור לבדו עם עצמו הס מלהזכיר הפרשות וגמויות. שערות בודדות ומיושנות שוחות בנזילות המתערבבת בטיפות הזיעה שזולגות בכל קפל כמו שטפונות שלאחר החורף

126