הימים - בישראל, גם במצרים, גם בצד השני של העולם. זרועותיהם ארוכות וציפורניהם מחודדות.
גם כך נהיה כבר בלתי אפשרי להיות במקום. הבלבול שתקף את ישראל בתוכה, הוליד את מדיניות היד הקשה. יותר עוצר. ומנהליים. גם קבוצות-שמאל, כאילו שיש להן השפעה כלשהי בישראל, לא יכלו שלא לשתוק מול המצב המוזר שנוצר, ואז באו ביטויי ההזדהות של הפלסטינים עם הצד הלא נכון במשבר המפרץ, וכך נשללו מינימום הזכויות שעוד היו והמצב נהיה בלתי נסבל. אבו איאד גורש מפני שלא חידש בזמן את תעודת התושב שלו. הוא קיבל תעודת תייר והיה צריך לחדש אותה כל שישה חודשים, וגורש מפני שלא דייק. גם פנייה לבית המשפט העליון של היהודים לא עזרה, ואנחנו יודעים היטב שתוך ימים לא נוכל לחדש גם את שלנו. נאג׳יב כבר מסתובב בינתיים עם כרטיס ירוק. החיים נהפכים לאיזו משימה של הישרדות והכרח ברמאות מול הממסד. או שאתה מותש ונמחץ כליל - אם תמלא אחר כל התקנות והחוקים - או שתתחכם ותזין את גופך ואת נשמתך במעשים שהם אסורים אך משפרים במעט את איכות החיים הנפשית כדי שתהיה נסבלת. בזו האחרונה בחרנו אנחנו.
נכון שלוקח זמן לעלות על פשע כזה מתוחכם, אבל בסופו של דבר ישיגו אותנו. לא נחכה שיגרשו אותנו. לא אבא, אני לא אהיה מובל כמו אחיך אל הגבול בצהרי יום בעיניים מכוסות וידיים כבולות, בערבה מבשרת סכנות. ואתה אבא, לפחות לא היית צריך לשנות את שמך וזהותך ולהעלם כליל. האם כל אחד חייב לעמוד בפני הברירה להיות הבל או קיין? זה הזמן להסתלק, כמו ההורים שלנו. אין ברירה. הכל יתבצע בעת ובעונה אחת. עדכון הרשומות בקוברה ובאוקסימורון, העלמת הדיסקים והציוד שברשותנו, ויציאה מהירה, גולים מרצון. אין בכוונתנו לחכות לסילוק משפיל כשה מובל לטבח, והרי אנחנו הבאנו עלינו את הגירוש. תגידו שהענשנו את עצמנו ללא משפט, כמו שהבני זונות האלה עושים לנו כל הזמן.
כאן, עכשיו, לחופו של ים, אני נושם לרווחה. רווחה קטנה מאוד. גם פה אני בלתי רצוי, גם פה אין לי מה לחפש. מגורש שלא מטעם. עייפתי ממסעות בארץ לא דומעת, משינויי נזק האוויר כיד הדמיון בגלות. התעייף נאג׳יב מערביותו ו- NAT מזרותו, ואני התעייפתי מהחיבורים. בין ניגודים. בין עולמות. בין קצוות. בין ארץ אבות למקום זר, מילדות תלושה לבית מוכר אני חוזר עייף ורצוץ ומוסתר, אל המנוכר.
נחמתי היא החול הבוצי, עליו אני שרוע בהתרפקות, לפנות ערב, כשהרוח מחברת את היום אל הלילה ואת צבעי ההרים אל הים הכחול, כלומר הים האדום. בקרבתם של המים אני מבין כמה התגעגעתי אל הים, בכל התקופה בה