פינה להניח בה את הראש, שלא להיתפס בעיר ללא רישיון שהייה, ובידינו מיפרטים אלקטרונים חשודים, בלאו הכי נחשדים גם חפצים תמימים לגמרי, ואם תיתפס ובידיך פיסת נייר סתמית או בובה או הסה או כרוב, בכל מקרה יהיה זה הפץ חשוד המצדיק את מעצרך ליממה או עד חצי שנה, ונהיה מופללים עוד לפני שהוצאנו הגה מפינו, מה עוד ששרטוטי תוכניותינו בכיסים.
חששנו שחוסר המזל דבק בנו, עד כדי כך שנאג׳יב אומר ״אם נלך אל הים הים יתייבש.״ אך הים לא יבש, ולאורך חופה של תל-אביב אנחנו בדרכנו חזרה לשום-מקום. יש להיזהר באופן מיוחד כשעוברים ליד גן העצמאות, שם כל חמוד חשוד, ומסלולינו להיום מסתיים בצפון העיר, לא רחוק ממקום שפכו של הירקון אל הים, איפה שהיה בית החרושת לסיגריות של היהודים והנערות החלוצות היו יוצאות אל השמש בשעת הפסקת הצהריים, כך אבא סיפר לי, והוא נהג להציץ בהן, ובנו שם נמל ואבא כבר ידע שהוא יהיה יותר טוב מהנמל ביפו, שם לא נתנו ליהודים להיכנס ומכל דבר רע הם הוציאו דבר טוב, כמו שהוא אמר. וגם אנחנו מנסים להוציא עכשיו איזה דבר טוב מהמקום הזה, ומוצאים בניין ששערו פתוח, קן של תנועת הנוער העובד והלומד, JJ בעצמה היתה מודה בכך עד כמה הם מגוחכים, ישראלים יפים המנסים לשמר את מסורת החלוציות הציונית בתנועות נוער-חסר-מפתח. במשך היום בוודאי מתרוצצים פה נערים חסרי-מעש ושרים שירי מולדת מיושנים, ועכשיו בלילה הבניין ריק ושומם ומחפש איזו דמות-אנוש להפיח בו רוח חיים. אנחנו מחליטים להתמקם בו.
לפני שניכנס יש לבדוק ולגשש האם החושך מסביב נקי ואינו נותן חסות לסכנות ואיומים מיותרים, ואת כל הדרך הזאת עשינו בשקט וללא הגה וכל אחד חושב מחשבות לעצמו לבדו בליבו. זוג רוסי מבוגר מטייל עם כלבם בשעת לילה שקטה ונראה שלשונם מסתכסכת כשהינם מתכננים כבר כמה רגעים לשאול אותנו איזו שאלה. בסופו של דבר מתקרבים אלינו ושואלים בעברית עילגת וב׳ריש׳ מתגלגלת, שפה שכולנו מבינים אך לא נענים לה, ״סליחה, בחורים, מה השם של נהר זה?״ נאג׳יב היחידי שיוכל לענות בעברית רהוטה, והוא אומר בחגיגיות קומוניסטית עתיקה, שוב מוכיח לי שאינו חסר חוש הומור כפי שנהגתי לחשוב לגבי חברי הערבים בהכללה פושעת, ״זהו נהר הוולגה,״ כולנו מתפקעים מצחוק, כולל הזוג הרוסי שאינו מבחין למזלנו במבטא הערבי הנסתר מאחורי דיבורו של נאג׳יב. כאילו היתה זו בירכת לילה טוב.
אנחנו פולשים אל המבנה הנטוש זמנית ומוצאים מזרוני התעמלות, עליהם אולי דילגו במשך היום נערות קטנות-שדיים בנות-טובים בעת השיעור לבלט, ונערים בחוג להגנה עצמית, באחד מאולמות הבניין. אך אנו חסרי מנוח לחלוטין.
מבעד לחלון, החסום בתרים כבד, אני רואה את פינת הרחוב דרך חריץ אחד