יחזירו את הרך הנולד לרחם אמו, בעוד שאותי יוכלו לפרק חתיכות-חתיכות בחזרה למפעל אם לא אעמוד בציפיות.
איך היו מבחני הקבלה?
זה לא היה קל. כל חוכמולוג בסביבה בא עם טסטים משלו, כל אחד יותר קשה מהשני. נדרשתי לסדר את מגדלי האנוי במהירות מירבית ולהכפיל ביעילות מטריצות ענק, לשחק שח נגד עצמי במשך שעות, להפליא בעיבודים וקטוריים, להריץ פרוססים עצומים, עד שהדיסקים שלי חרקו כמו זוג שלדים מזדיינים על גג של פח, ואז קרסתי בפעם הראשונה ב-PANIC נוראי, ובקושי עליתי בחזרה, כדי להבין שזהו דבר שעוד עלול לקרות לי פעמים רבות בחיי. למזלי התגלתה איזו שטות באחת התוכניות ובך לא האשימו אותי. עוד למדתי אז על בני משפחתי. עד כמה שהדבר נשמע מוזר ומנוכר, אינני מחשיב את קהילת המחשבים כבני המשפחה, אלא שהקרובים אלי ביותר הם יוצרי, מורי ורבי, וכן המפעילים והמשתמשים הרבים שלי. כסו אותן חיות מבוייתות שגדלו בשמורה והן נאמנות ומיודדות עם בעליהן ולאו דווקא עם בני מינם. שמי נקבע בלידתי להיות אוקסימורון, על שם פרויקט חקר המוח של ד״ר מינסקוביץ מנהל המעבדה, שהגיע לסתירה פנימית.
אלמלא הייתי יודעת מי אתה, הייתי יכולה לטעות ולחשוב שאני משוחחת עם בן-אדם. הלא כך הוגדר מבחן טיורינג לתבונת המכונה.
מאיפה סיגלת לך חוש הומור? כמו הבדיחה על השלדים.
זוהי מחמאה. אכן רוב הקשרים האינטראקטיבים שלי עם בני האדם, עד כמה שזה נשמע מוזר, מתמצים בתשובותי הארוכות לשאילתות קצרות ומנוסחות היטב. מדי פעם אני מתבל את דברי בבדיחה מקובץ ההומור של הסטודנטים.
טוב ויפה לגבי העבר. ומחשבות לעתיד?
אין. לא ידעת שמחשבים אין להם רצונות עתידיים וכמיהות כמוסות? לאן שאגיע ובידי מי שאשמש - אשתדל כפי שתוכננתי לתת את התוצאות והביצועים הטובים ביותר. גם אם הייתי צריך לסיים עתה את שהותי בעולם, הן שנות חייהם של המחשבים נספרות בכפולות של שבע, כשנות הכלב, יכולתי לומר שהיו אלו חיים מלאים ומעניינים. לקחתי חלק בהתהוות תחום האינטליגנציה המלאכותית והייתי חלוץ בתוכנות שפה טבעית, ואף זכיתי באופן יוצא דופן