מונחות לצידי הדרך בחביות פח שנתגלגלו הגה, מתלהטות בשמש ומצטננות באוויר ערביים. ובני האדם מסתובבים ברחוב, בשעות של לפנות ערב, כאילו זה דבר רגיל, ורק לי נראה העניין די מוזר. כל הדמויות האלה, אני חושבת, ראשי מרחף כרדאר בתנועה מוגברת, חיישן שנכנס ללולאה אינסופית מחוסר הבנה, מכנסי הג׳ינס מתהדקים עוד יותר סביב ירכי, חיזוק לביטחון עצמי שזקוק להגנה מלכתחילה. כמו קיפוד, אני קצת מרגישה. מטפסת על שפת המדרכה, מבחינה בצמד הקבוע, זרוקים חסרי בית, מעונם בתחנת האוטובוס שממול, מגודלי שיער ואף-על-פי-כן אינם קבצנים פושטי-יד. אילו היו נותנים להם בית, מים חמים, אוכל נקי ומבושל, האם עדיין היו בוחרים לחזור אל הרחוב? הם נראים מרוצים דיים, רכונים על שק רכושם היחיד. גם אני הייתי מוותרת ונפרדת מכל רכושי בקלות רבה, מלבד אולי מדיסקט שמכיל את התוכניות היותר ייחודיות שכתבתי, מכמה קבצי מכתבים, מתעודות זיהוי, מדולרים, מתמונות אישיות ומקליידוסקופ שאהוב עלי במיוחד. וזה הכל.

״עזוב, לא צריך לשים צילינדר חדש. המנוע הזה עוד לא גמור. תשמע לי ואל תחליף את זה עכשיו.״

קולות אלו נשמעו קרובים, מכיוונם של שני אופנוענים רכונים על רכבם, ודווקא לא כפי שניתן היה לנחש, מפינתם של שני הזרוקים עליהם התעכב קודם מבטי. אלה אינם מדברים בין כה וכה, כאומרים בעיניהם מה יש לנו כבר להגיד על העולם הזה, שלא תוכלו לראות בעצמכם מהפינה בה אתם מונחים כרגע?

״אתה בטוח שאפשר לתקן את זה?״ מבטו מסגיר את מחשבותיו, מכיר את אלה שאוהבים לזחול מתחת למנוע, מתנשפים, מתלכלכים, ובסוף יוצאים ופושטים ידיהם בתנוחה של חוסר אונים מטופש וחיוך של התנצלות.

״בטח. אפשר לסדר את זה לבד בלי בעיות. הבל על הכסף.״

״הנה היא מגיעה, JJ ,״ ג׳אד מזדקף ואומר לחברו, ״את התחת הזה אני כבר מכיר,״ ובתנועה איטית ואצילית, מניע את ראשו לשלום, החיוך בהתאם.

״קבצנייך שמחים,״ הוא אומר לי וידו מורה כלפי הצמד הזרוק בתחנה כאילו קרא את מחשבותי עוד לפני שעברתי את הכביש. מה עוד הוא יודע עלי, ג׳אד?

ג׳אד יודע היכן אני גרה. הוא הוביל אותי באותו לילה של הטטרון בקול-מנוע ובביטחון מלא אל שביל הכניסה של מבצרי על החוף. ללא אומר, ללא מבט אחד, ירדתי אז מהאופנוע, מתנתקת מחום גופו שזרם אלי מגבו, כמו ללא ידיעתו, ללא התכוונות, ונעתי בקלילות, לא, בעצם בכבדות, אל תוך הבית, צינה של בוקר קידמה את מחשופי.

מה עוד הוא יודע עלי? ג׳אד? נראה באיפוקו שאפילו ידע את בדידותי, ואת ׳איסור׳ הכניסה לזרים שגזרתי על מעוני.

39