הדרך המובילה אל הזוג פסובר, משתרכת בין שבילי הפארק החוצה את העיר, מהצד השני של השטרסה הקומרסיאלי, זהו הצד בו
עדיין יש מכולת אחת, אחד אפותק, אחד סנדלר, אחד רופא שיניים, ולא מרכז קניות ענקי ורב קומות וכוונות, האמור לפתור את כל בעיותיהם ולענות על כל מבוקשם של צרכני העיר במקום וברגע אחד. טיול רגלי אל עבר ביתם של הפסוברים כרוך תמיד בהבטחה ותקווה קטנה. לרוב מזכירות פגישותיהם לד״ר קרנל תמונות מאחד הסרטים של ברגמן, עוד מהתקופה שהיה הולך באופן קבוע פעם בשבוע אל הסינמה. סצנה תיאטרונית בדלתיים סגורות, דיאלוגים ארוכי שעה וטווח, לחישות ועליות טונים בניגון שוודי כבד של מבט לאחור. תיאטרון בקולנוע. קולנוע בחיים. חיים על גבי המסך. מסך על כל המסכות.
מסתבר שדווקא כשדיבר עם JJ על התקדמות ומוכנות, נתפש הדוקטור לחששות איומים שהנה הוא מפספס את הכל, תועה בדרך בשבילים לא ידועים, הנסתר רב מן הנגלה. חדור היה רגשי אשמה על שאינו מבין מספיק את המטופלת שלו, ואיננו קולט כראוי את החומר השופע שהיא מעבירה אליו, על דרכיה הפתלתלות והחמקניות. האם יחזור על שגיאותיו של פרויד עם דורה ויבריח אותה מעליו בניסיונות הרסניים של פירוש המציאות כפנטאזיה ולהיפך? האם איננו חוטא ומשתמש בה כדי למלא את צרכיו הנוירוטיים והפסיכוטיים, ושובה את ליבה בהסתרת הספקות האלו, כדי למלא אותו בציפיות שווא לריפוי והתאוששות? חייב היה לחלק עם חבריו את ההתלבטות והחששות ולחדול מלכרוך עצמו ואת דימון בלולאות אינסופיות.