- מועדי הטיפול, תנאי התשלום, הסכמה מלכתחילה שלא לבלף, וכל שאר המוסכמות?
ד״ר קרנל חוזר אל ההתלבטות האקדמית המטרידה. שוב הוא ממהר אל הספרייה כמו בכל ערב בשבועיים האחרונים. השוער שבפתח, הספרנית המזדקנת, הריח המוכר שעומד במקומו, ורחש מזדמן של ספרים שהופרעו ממנוחתם. חזרה מדויקת אל ימי לימודיו. על פי חיוכה המרוצה-מקמטים של הספרנית ניתן להבין שגם היא חוזרת ארבעים שנה אחורנית, מקבלת בברכה את זכרון הפתע מימים עברו, שהביא עמו ד״ר קרנל בביקוריו החוזרים.
כמו מגנט הוא נמשך אל המדף של פרויד. אמנם יונג היווה עבורו אותוריטה בלעדית במשך כל שנות בגרותו המקצועית, ואולי בודנהיימר היה נותן לו יותר חיזוקים, אבל הוא מחפש את הלגיטימציה המוחלטת אצל פרויד, שוקע בכרכים כבדים של כתביו כמו בימי נעוריו, כשהיה מתמחה בפסיכיאטריה, נבלע בדמותו ופעליו. כמוהו היה מתהלך, בצעדים מדודים, עד שהיה שוכח את זהותו שלו. לפעמים נדמה לו שהיה צריך להיוולד לפני תחילת המאה ולהשתייך לחבורת הווינאים. להם היתה פראדיגמה, להם היתה תפישת עולם. הבעיה היא ש׳תובנות פסיכולוגיות׳ אינן עוברות בירושה, ודבר שגילה פרויד בזמנו איננו מובן מאליו בדור שאחריו.
השריקה, צפצוף נקמני, ממוקד ומחודד. לפעמים הוא בטוח שהשריקה מדברת אליו, אומרת לו דברים שאף אחד אחר לא מעז. לחזור לחיפושים הקדחתניים אחר עובדות, הוכחות, דוגמאות, חיזוקים. מה קורה לו? מתנהג כאדבוקט, מחפש תקדימים ופסקי-דין לדוגמא?
לבסוף השתכנע דווקא מטיעון לא ראציונלי. ״קרנל פירושו גרעין מערכת ההפעלה, חלקה הבסיסי, לב-ליבה. הוא המוציא מן הכוח אל הפועל.״ כתבה לו JJ, ״זה הסימן. אתה תהיה הקרנל שלי.״
מתוך תחושה נעימה של הקלה מהולה בגיחוך עצמי, באה ההחלטה שנראתה לו גורלית כל כך, ועתה הכל שוב פשוט .ok, JJ. it's a deal.